עמ' 18, טור ב
1
חיי, לא נזונו אלא מכח ראיה ראשונה. גם את שמי איטליה ותכלתם
המתוקה ראיתי מקץ ימים. רגלי עמדו גם על מרום הררי שוֵיציה. ראיתים
ונפשי יצאה: מתי נגלתה עלי תכלת מתוקה מזו? ואיפה נודעו לי הרים
גבוהים ונוראים מאלה? כל אימת שאני רואה חמה בשקיעתה או בזריחתה
5
הנהדרה, אעמוד משתומם: הלא ראיתי פעם אחת שקיעה או זריחה נהדרה
ונפלאה מזו? ומדי עברי על פני ירק שדה, איני יודע למה ינצנץ לפני
רגע אחד מראה הדשא, מראה {אותו} הדשא, כאשר ראיתיו ראשונה
בכפר, בעודני כרוך אחרי אומנתי הזקנה, זכרה לברכה. דשן היה ורענן,
חי וחדש, עומד עד מתניו במים זכים, וכלו זרוע פרחים קטנים מתוקים
10
לעינים, שמוציאים ראשיהם הצהובים והרטובים מבין החציר, ומרגלית דמעה
זכה רועדת בעין כל אחד מהם.
אחרי צאתנו מן הכפר אל אשר יצאנו - ואני כבן חמש בעת ההיא -
כהתה עלי מעט עין העולם וזהרו הועם. במקום מגורינו החדש, בפרבר
העיר, קדמוני ימי חול ומהומה רבה, ימי עירה ישראלית בטרחם ובזעפם
15
וברוע ענינם, וככל אשר רבתה עלי המולת אדם מסביב, כן נחבאתי אל
נפשי וכן מעטו חגי לבי ותרועותיו. המלמדים ההדיוטים, שנפלתי לידם,
הבריחו מעלי בזעף פניהם וברצועתם את חזיונות ילדותי. המראות הראשונים.
מראות אלהים, לא יספו להגלות עלי בלתי אם במצאם אותי בדד, מחוץ
להמונו של יום ולמחיצת המלמדים. מאחורי איזה פרגוד נחבאו, ומפקידה
20
לפקידה ישלחו אלי משם רמזי עין, להחיות עלי חזיונות רוחי ולחדש
כחם. מציצים רגע ונעלמים, מציצים - ונעלמים. טפין טפין, כסם חיים יקר- ערך,
ירעף זיו ימי הפלאות ההם אל לבי ומעולם ילדותי לא יגלו לפני ברק <!>
הימים בלתי אם טפחים טפחים. מתוך האויר מבצבצים ויוצאים פתאם
שברי מראות ופסקאות מקוטעות משכבר: איזו פסת רקיע רחוקה בטהרתה
25
הקדמונית, רצועה אחת של אדמה בתחלת אביב, רצועה שחורה, שמנה,
נותנת ריח - אדמת בראשית, שקפצה ויצאה זה עתה מתחת סדין השלג הקר,
ועדין גופה מרטט. מלונה בודדה ושוממה בעזובת מקשה. שקיעה לוהטת
בפאתי רקיע. קול ילל מיער. צריחת צפור משונה בלילה. לבנה תלויה
למעלה מארובת עשן על אחד הגגות. "מנין" של יום- טוב בבית אבא
30
ועדת תינוקות מפוחדים מתפרצים הביתה בצוחה: זאבים בכפר! וסמוך
לזה - יהודים עטופי טליתות עומדים במרומי הגג, פניהם ליער, כלפי הזאבים,
פורשים כפים באויר העולם ומאימים בנהמת דובים: אהוּ=וּ! אהוּ=וּ!
פתאם והנה גם פיגלה כאן. היא, היא! מאחורי האילן הישיש נחבאה,
שולחת אלי רגע אחד את ראשה וקוראת: קוּקוּ!
35
ואולם ברגעים מתוקים של שפע קדש, במלאת הלב עסיס כענב בשל
וצנורי רחמים נפתחים בו פתאם מאליהם, די לי לעצום רגע קטן את
עיני, ונגלו לפני, כמו לאור הברק המהבהב, כל נתיבות חיי מראשיתם,
בהבהק עליהם זיו לבן ובהיר, להאירם את כלם יחד מן הקצה ועד
הקצה. ברגע מעין זה יופיע פתאם במחזה כפר מולדתי והתיצב לפני כלו
40
כאשר הוא, בכל חנו וחסדו ובכל זיוו הראשון. כמין פסת יד של אש,
יד נעלמה ומהירה, תצא פתאם, והושיטה לי את כל תמצית ילדותי,
תרומת ימים ושנים, כשהיא מקופלת ונתונה בתוך נרתיק קטן של הרף עין
אחד. עין בעין אראה שוב את משכנות בוקר חיי ונאות ילדותי הראשונה,
אותם ואת כל מלואם ואת כל היקום אשר מסביב להם, את כלם בבת
45
אחת, כגדולות כקטנות, אין נגרע דבר - ואני טועם בכלם שוב טעם ראיה
ראשונה. מאשר הוא שם, מאחת הפנות הנשכחות בווֹהליניה, מסתר קנה
ובצה וממקום יערות שאין להם סוף, עלה יעלה לפני כפר מולדתי על
ימיו ולילותיו, על חגיו ושבתיו ועל כל מועדי שנתו יחד, ומראהו כאשר
עשהו אלהים: קטן ושלו וצנוע. עומד הוא לו שם עדין כשעמד במקומו
50
המצומצם לו מששת ימי בראשית, חציו במישור וחציו במדרון, חבוי
בצל שיחיו ואילנותיו ומעוטר גנותיו ומקשותיו, נושא במנוחת יגון את עול
קיומו הכשר כשנשא - ושותק. דבר לא נשתנה בו וצרור לא נפל ממנו.
הם הם בתי החמר וצריפי העץ נמוכי הקומה, הזרועים בבקעה ובהר
כעדרי צאן מבוהלים; הוא הוא החורש האלם, הזומם לי מרחוק, מאחורי
55
הכפר, בעלטתו הצוננת; היא היא הגבעה הירוקה הרובצת ממולי, נכח
בית אבי ממש, כמין חית פחדים רעבתנית, מעין שור הבר, עלי אֹרח,
ובולעת יום יום, מדי בין- ערבים, ככר זהב שלם - את החמה השוקעת -
ככר שלם לערב, ככר שלם לערב; היא היא הברֵכה שמבהקת בצד הגבעה
כאספקלריה מאירה, ובני האוזים מטהרים ומתקדשים בה כשהם מתהפכים
60
לרגעים: ראשם במים וזנבם לרקיע; והם הם המשעולים, שמשתלשלים
כנחשים דרך שדות ומגרשים ואובדים מתוך געגועי עולם במרחקים נעלמים.
דומם, כמו בחלום, יעמדו לפני כל מועדי השנה: שבת וחול, קיץ וחרף,
ימי רצון ועתות זעף, חדוות יום ובעותי לילה, הם ושבריהם ושברי שבריהם,
דברים דברים והפוכם בצדם, כשהם מזוגים כלם יחד - ואינם בטלים
65
זה בזה. עונה עונה ואורה המיוחד לה, יום יום ומראהו. וכלם מצטרפים
בכל זאת - שוב כמו בחלום - לחטיבה שלמה אחת, ששמה: כפר
מולדתי. ימי אביב צעירים לבני ציצים ורפודי ירק רך וענוג מלבלבים