עמ' 199, טור ב
1
אמנם אחדות האל היא אמונה תלויה באמונת תורה מן השמים
כי התורה אמרה <ה' אחד, אין עוד מלבדו.> וכן אמונת
הגאולה העתידה היא תלויה בתורה מן השמים, כי התורה אמרה
<אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך> וכו'. וכל
5
שאר העקרים הם תלויים בתורה מן השמים, והרשות נתונה
לחכמים לחקור אם הם באמת מפורשים בתורה, ובעניני האלהות
והמיטאפיזיק לא נכנסה התורה לביאור הפרטים, והרשות נתונה
לחכמים לחקור בהם חקירה חפשית, ומי שיאמין בענינים העמוקים
והנשגבים ההמה אמונה אשר איננה כאמונת רוב ישראל, לא
10
בשביל זה יקרא כופר בעקר. וחלילה לנו לקרוא כופר בעקר
לרלב"ג שהאמין הבריאה מחומר קדמון, או לקצת המקובלים
(ולר' שכתי <!> דונולו, ואולי גם לר' שלמה בן גבירול) שהאמינו
הוויית העולם על דרך אצילות מעצם הבורא, או לבעל פרקי ר'
אליעזר שאמר <שמים מהיכן נבראו?> או לר' חסדאי קרשקש שהכחיש
15
הבחירה החפשית. וחלילה לנו להסכים עם הרמב"ם במה שאמר
(בפירושו לפרק חלק) כי מי שאיננו מאמין אמונה שלמה בי"ג
עקרים שהציב לאמונתנו, הרי יצא מן הכלל וכפר בעקר וכו'.
אבל אין לנו ג"כ להסכים עם רבים מחכמי הדור האומרים כי
עקר אמונתנו הוא אחדות האל (מונוטאיזמוס) ובדבר הזה
20
הם חוטאים לשמים ולבריות. הם חוטאים לשמים במה שאומרים
(או רומזים) שהיהודי כבר עשה חובתו כשהוא מודה באחדות
האל, ושמירת המצוה אינה אלא דבר טפל, וחוטאים לבריות במה
שהם מתפארים ואומרים כי היהודי לבדו הוא מונוטאיסט, כאלו
העמים אשר סביבותינו אינם גם הם מודים באחדות האל, והלא
25
הנוצרים מעולם לא אמרו שיש אלהים יותר מאחד. והנה אותם
חכמי הדור אשר פרקו מעליהם ומעל אחיהם עול התורה, והם
עם כל זה חפצים שהיהודים לא יחדלו להקרא בשם יהודים, הם
מגדילים ומרוממים בספריהם מעלת המונוטאיזמוס שלנו למעלה
למעלה, ומשפילים מטה מטה מדרגת אמונת שאר אומות, וזה
30
באמת עול וחמס, והוא סימן מובהק שאין בהם חקירה חפשית,
וחכמה עמוקה, ואין ספק כי מי שאומר שאין אלוה אלא אחד,
אבל הוא טועה בהבנת הייחוד, והוא מצייר אותו כפי מה
שלמדוהו אביו ואמו, והוא מודה בנבואת משה ובאמתת נפלאותיו
ותורתו, והוא מקיים שבע מצות בני נח, הוא טוב לשמים ולבריות
35
יותר מאיש יהודי המודה בייחוד טהור ונקי מכל תוספת וטעות,
אבל איננו מודה בתורה מן השמים, ועושה משה בדאי, ותורתו
בדויה מלבו או מלב הבאים אחריו, והוא האומר לשומרי התורה
מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו, הוציא את עצמו מן הכלל,
40
והחמס הזה המפוזר בספרי אנשי הדור, הכופרים בעקר ובלתי
מודים בשום תורה אלהית, והם עם זה שופכים בוז וקלון
על אמונת שאר העמים, הוא סבה לנזקים הרבה, כי הוא מרבה
עלינו המשטמה מן החוץ, והחולשה מבפנים. כי מצד אחד, איך
יתחזקו בנינו ובנותינו באמונת אבותם ובאהבת אומתם, אם לבם
45
נשאר ריק מכל אמונה בתורה אלהית, ואם ספרי הקדש שלנו
אינם בעיניהם רק דברי שקר ותרמית? ומצד אחר, איך יאהבו
אותנו שכנינו בראותם אותנו שופכים בוז על אמונתם? ובפרט
בראותם כי האנשים האלה המתפארים במונוטאיזמוס, סוף סוף
(כלם או רובם) אין להם אלוה כלל, אבל הם תלמידי שפינוזה
50
ומה יהיה גורל אנשים מפוזרים, אשר כחם ואומץ לבם נחלש
יום יום וקשר הברית והאחוה הולך ומתרפה ביניהם, והם
עם זה מביאים עליהם שנאת שכניהם בדבריהם ובגדופותם?
ואם עדיין העם הזה מתקיים בעולם, הלא זאת עדות נאמנת כי
55
גבוה מעל גבוה שומר ישראל.
{ווילקאמיר} באישון ליל יום ה' כ"ה מרחשוון נשמטה מעגלת
60
דואר במרוצתה דרך רחוב העיר אמתחת- עור גדולה
{מלאה כסף וחפצים יקרי ערך} וימצאוה {שני יהודים עניים}
ואין איש רואם, ויאיצו להביאה על שכמם אל הפאליצייא שלימה
וחתומה. משמה שלחו אחרי פקיד בית- הדואר ויתאספו עוד שרים
כאשר ראו כן תמהו, וכולם מהללים ומנשאים את אחינו היהודים
65
{טעלענעש} בבעססעראביען שנת תרומ"ם קרן ישראל. לפני
שבעה שבועות בירח זיו העבר, מחזיק הבי דוהר
בדרך המלך ההולך מעיר בעלז קישינעווה {משה סלאבאדזייסקע}
שמו, שם פעמי מרכבתו עם עגלון ממשרתיו ממלון {באנעשט}
70
עד {טשאקאלטען} לשום עין על סחרו. וישא עיניו הרחק מעט
ממול (וויארסט) החמשי על אם הדרך וירא: איש לבוש מחלצות
מיקירי עם הולך נדודים הוגה מן הדרך אחת הנה ואחת הנה,
ידכה ישוח ראשו וגוו ינוע אנה ואנה, תהלוכותיו יעידו על מרירות