סינון

לא הוגדר סינון - חיפוש בכל המאגר
הסינון השתנה.
לסינון התוצאות לחצו כאן.

חיפוש החיבורים בתהליך שדרוג .
תוכלו להשתמש בינתיים בגרסה הקודמת בכתובת הזאת

ניקוי
  • בחירה מתוך רשימת המחברים הקיימים. נא המתינו להצגת השמות המתאימים לטקסט שהקלדתם.
    עזרה
חיפוש חיבור בקורפוס החיבורים שבמאגרים. להצגת רשימת חיבורים על פי חתך תקופה וסוגה, הגדירו סינון (מימין) והשאירו את תיבות החיפוש ריקות.
סגירה/פתיחה
  • פירוש לתורה, בראשית

    • קישור
    • פרטים
    • רכישה

      בקשה לרכישת טקסט מן המילון ההיסטורי

      • אפשר לרכוש חיבור שלם בלבד (ולא חלקי חיבור), והוא יישלח בדואר אלקטרוני כקובץ PDF. המחיר נקבע לפי מספר המילים בחיבור.
      • סגירה
  • מחבר: משה בן נחמן (רמב"ן)  |  שנה: לא ידוע. תאריך פטירת המחבר: סביב שנת 1270
  • חיפוש
  • לעמוד הקודם לעמוד הקודם לעמוד הבא
פרק א, פסוק ח | המסירה: London, British Library, 208
*
וזה הלשון נכון בפשט הכתו'. עם מה שיש עוד בשם השמים ובשם הכסא סוד נשגב ונעלם. כי יש שמים לשמים וכסא לכסא. ומזה אמרו חכמים. ''כדי לקבל עליו עול מלכות שמים'' #<משנה. ברכות ב,ב>#. ואומ'. יראת שמים. והכתו' אמ' "די שליטין שמיא". ויש להם מדרש נפלא במה שכתוב "ואתה תשמע השמים". וכל זה יראנו נרמז בפסוק הראשון הזוכה לו.
והנה ביארתי הכתובים כי הנבראים הראשונים הם מאין. והשאר מוצאים מן החומר הראשון הנברא. ואל יקשה עליך מאמר ר' אליעזר הגדול. ''שמים מהיכן נבראו. מאור לבושו'' #<פרקי-רבי-אליעזר ג>#. וכן הוא בבר'-רב' עוד. כי בעבור שירצו החכמים לעלות החומר הראשון עד תכלית ולעשותו דק מן הדקים. לא יראו שהשמים שהם גוף מתנועע בעל חומר וצורה שהם נבראים מן האין.
אבל אור הלבוש הוא הנברא הראשון. ממנו יצא החומר הממש בשמים. ונתן ל?ארץ? חומר אחר ואיננו כדקות הראשון. והוא שלג שתחת כסא הכבוד. כי כסא הכבוד נברא וממנו היה השלג שתחתיו וממנו נעשה חומר הארץ. והנה הוא שלישי בבריאה.
פרק א, פסוק ט | המסירה: London, British Library, 208
"יקוו המים מתחת השמים". היה התהום שהוא מים ועפר כעין המים העכורים. וגזר על המים שיקוו במקו!(ה)[ם]! אחד מסובב בכל הפיאות. וגזר על העפר שיעלה עד שיראה על המים וייבש. ותהיה יבשה שטוחה ראויה ליישוב. #וכן כתי'# "לרוקע הארץ על המים". או שמא שתהיה כידורית. מקצתה מגולה ורובה משוקעת. כאשר ידמו היונים במופתיהם הנראים או המפתים. $ר'ל. מסיתים$.
והנה הם שתי גזירות. כלומר שני עניינים נעשים בחפץ אלהים הפך מן {הראות}: <הנאות03> בטבעם. כי הראוי לכבדות העפר ולקלות המים כנגדה להיות עמוד הארץ אמצעי. והמים מכסים עליה מקיפים אותה מכל צד. ועל כן אמר "יקוו המים !אל תחת! השמים". כלומ' אל מקום שפלות. ואמ' "ותראה היבשה". וקרא להם שמות בהיותם לובשים הצורות האלו. כי מתחלה היה שמם תהום.
פרק א, פסוק י | המסירה: London, British Library, 208
"ויקרא אלהים ליבשה ארץ". יאמר כי שמה הראוי לה יבשה. כי בהפרד המים מן העפר היא יבשה. אבל קרא אותה ארץ כשם כלל היסודות הנברא בראשון. והטעם כי בעבורה נבראו. שתהיה ישוב לאדם. שאין בתחתונים מכיר בוראו זולתו. וקרא למקוה המים "ימים". כאלו הוא ים מים. לפי שקרקע המקוה נקרא ים. #כדכתי'# "לים מכסים". וכן "ואת הים הוריד מעל הבקר". כי מפני שהוא מקוה מים גדול נקרא כן.
"וירא אלהים כי טוב". הוא קיומם בחפצו. והענין כי כאשר הלבישם הצורה הזאת חפץ בהם והיה הקיום כמו שפירשתי. וזהו מה שאמרו רבו'. מפני מה לא נאמר ''כי טוב'' בשני. ''לפי שלא נגמרה מלאכת המים. לכך כתוב בשלישי שני פעמים. אחד למלאכת המים ואחד ליום'' #<בראשית-רבה ד,ו. עמ' 30>#.
פרק א, פסוק יא | המסירה: London, British Library, 208
"ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא". גזר שיהיה בתולדת הארץ כח הצומח ומוליד זרע כדי שיהיה המין קיים לעד. ויתכן שירמוז בארץ הנזכרת בפסוק ראשון שימשך ממנה כח מצמיח. והנה נאצלו מכחה היסודות למיניהם. ומהם צמחו בגן עדן דשאים ואילנות ומהם בעולם.
וזהו שאמרו. בשלישי ברא שלש בריות. אילנות ודשאים וגן עדן. ועוד אמרו. ''אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע מכה לו ואומ' לו גדל. #הה'ד# "הידעת חוקות שמים אם תשים משטרו בארץ". שוטר'' #<בראשית-רבה י,ו. עמ' 79>#.
ואמ' שיהיה כל זה "למינהו". והוא איסור הכלאים. כי הזורע אותם מכחיש במעשה בראשית. ועוד אבאר עוד בע'ה.
וכת' ר'ש. "דשא עשב". לא דשא לשון עשב ולא עשב לשון דשא. שלשון דשא. לבישת הארץ בעשבים. ואין לומ' דשא פלוני. וכל שורש לעצמו נקרא עשב. ואין דברו זה נכון. שאם כן לשון דשא לא יתרבה. וחכמי' אומ'. הרכיב שני מיני{ם} דשאים מהו. והרב עצמו מזכיר דשאים.
אבל דשא הוא הקטן הצומח ועשב הוא הגדול המזריע. ולכן יאמר "תדשא הארץ". ולא יתכן לומר ''תעשיב''. וכל קטן הצומח מן הארץ יקרא דשא אף באילנות. ולכן ימשוך "תדשא הארץ" "עץ פרי". כי לא אמ' ''תדשא הארץ דשא עשב ותוציא עץ פרי''. והנה הוא כטעם צמיחה. וכן "כי דשאו נאות מדבר כי עץ נשא פריו".
ואני תמה איך לא הזכיר הכתוב אילני הסרק ואיך צוה בעץ פרי לבדו. ואולי בזה נתעוררו רבו' שאמרו. ''אף אילני סרק עשו פירות'' #<בראשית-רבה ה,ט. עמ' 39>#. ואם כן נאמ' כי מקללת "ארורה האדמה" היו סרק. ויתכן שיהיה פירוש הכתו'. תצמיח הארץ צמח ועשב מזריע זרע ועץ עושה פרי.
והנה בתחלה גזר בעשבי הסרק ובאילני הסרק. וממה שאמ' "עושה פרי אשר זרעו בו". נלמוד כי האילנות יצמחו מזרעם. אע'פ שהמנהג במקצתם ליטע מהם ענף.
פרק א, פסוק יב | המסירה: London, British Library, 208
"וירא אלהים כי טוב". קיום המינים לעד. ולא נתיחד יום למאמר הזה לבדו מפני שאיננו מעשה מיוחד. כי הארץ כאשר תצמיח או שתהיה ארץ מלחה אחת היא.
פרק א, פסוק יד | המסירה: London, British Library, 208
"יהי מאורות". הנה האור נברא ביום הראשון ומאיר ביסודות. וכאשר נעשה הרקיע בשני הפסיק באור ומנע אותו מהאיר ביסודות התחתונים. והנה כאשר +נברא<ת04> הארץ בשלישי היה בה חשך ולא אור. ועתה ברביעי רצה הקב'ה שיהיו ברקיע מאורות מגיעים אור לארץ. וזה טעם "ברקיע השמים להאיר על הארץ". כי היה למעלה מן הרקיע ולא יאיר על הארץ.
וענין "יהי מאורות". כי מחומר השמים גזר בראשון שיהיה אור משמש במדת היום. ועתה גזר שיתגשם ויתהווה ממנו גוף מאיר ביום גדול האורה. וגוף אחר קטן האורה מאיר בלילה. ויתלו שניהם ברקיע השמים. שיאירו גם למטה.
ויתכן כי כמו ששם בארץ כח הצמיחה במקומות ממנה. כן שם ברקיע מקומות מוכנות ומזומנות לקבל האורה. והגופים האלה מקבלי אור מזהירים. כגון +האספיקלריאו<'> ואבני השוהם. ולכן יקראם "מאורות". לא ''אורים''. $ר'ל. "באורים כבדו י'י"$. אע'פ שקראם המזמור כן.
"להבדיל (בין האור ובין החשך): [בין היום ובין הלילה]". כת' ר'ש. משנגנז האור הראשון. אבל לשבעת ימי בראשית שמשו האור והחשך זה ביום וזה בלילה.
ואיני רואה שיהיה זה דעת רבותי' המזכירים גניזה על האור הראשון. אבל לדעתם האור הראשון שמש ג' ימים. וברביעי נאצל ממנו ונעשו בו או ממנו שני מאורות האלה. כמו שאמ'. ''נובלת אורה שלמעלה גלגל חמה'' #<בראשית-רבה יז,ה. עמ' 157>#. כי לפי שלא היה העולם הזה ראוי להשתמש באור ההוא בלא אמצעי. נגנז לצדיקים לעולם הבא. ושמש בנובלת הזו מיום רביעי ואילך.

תולדות האקדמיה ללשון עברית

  • כללי
  • מסירות
  • מסירות נוספות
  • מהדורות
  • מהדורות נוספות
  • מחקרים
  • שנה:
    תשמ"א
    תשמ"א
    מחבר: חיים הזז
    מחבר: חיים הזז
    מחבר: חיים הזז
    מחבר: חיים הזז
    מחבר: חיים הזז
    סוגה: ספרות
    סוגה משנית: ספרות
    שם חיבור ראשי: ספרות
    שם חיבור ומחבר המופיעים במקור: ספרות
    תאריך המופיע במקור: ספרות
    מקום: ספרות
    מקום: ספרות
    מקום: ספרות
    מקום: ספרות
    מקום: ספרות
    מספר מילים בחיבור: 800
    * מסורת  ספרות
    * נכתב  ספרות
    ספרות
    הערות: ספרות
סגירה

השימוש במאגרים

זכויות היוצרים לאתר ולתכניו על כל מרכיביהם שמורות לאקדמיה ללשון העברית

השימוש במאגרי האקדמיה מותר לצורכי עיון, לימוד ומחקר. אין לעשות שימוש מסחרי במאגרי האקדמיה אלא ברשות בכתב.

חובה לציין בכל פרסום שנעשה בו שימוש במאגרי האקדמיה, שהחומר מובא מתוך מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית.

אפשר לרכוש טקסטים שלמים מן המאגר לצרכי מחקר, עיון או לימוד. את הבקשה יש להפנות לנציגנו בכתובת maagarim@hebrew-academy.org.il.

Use of the Ma'agarim Database

All rights to the site, including software and database content, are reserved to the Academy of the Hebrew Language.

The Academy database is primarily intended for study and for research. No commercial use may be made of the database without prior written permission.

In citing material from the Academy databases, publications must credit the Historical Dictionary Project of the Academy of the Hebrew Language.

Entire texts may be purchased from the database for research or other non-commercial purposes. Requests should be addressed to our customer service representative at: maagarim@hebrew-academy.org.il.

דבר [פיעל], בינוני

סטטיסטיקה לפי סוגה

להצגת סטטיסטיקה לפי תקופה
היקרויות במאגר
שכיחות המילה ביחס לכלל המילים בתקופה

סוג חיפוש
מילותח יפוש:

סינון:
מחברים
שנים

סוג חיפוש
מילותח יפוש:

הערות