עמ' 163, טור ב
1
והמרידה בתקפם, וענגלאנד תבנה אניות לרוב לצורך אנשי חיילה
המעותדים לצאת עוד יום יום,
וכן נשמע - מהקעלנישע צייטונג - כי נכונים עתה ללכת קארפס,
אחד רוכבי- ארטעלעריא, שלשה באטעריען וחמשה קאמפאניען פוסס
5
ארטעלעריע, ארבע קאמפאניען אנשי מדות (אינזיניערע), שלשה
רעגימענטער קאוואלעריא, וארבע רעגימענטער אינפאנטעריע, כל
אלה יאיצו ללכת ברגע אשר יהי' אניותיהם הכן להעבירם להודו,
וכה תספר הטיימס (מגיד חדשות הגדול לענגלאנד) "מצבא
הענגלענדר הנמצאים בהודו, עם אותם אשר מגמת פניהם לבא שמה,
10
והמה עתה עוד בדרך, ולפי חשבונה נמצאו בהודו לעת אשר החלה
המרידה והפירצה .40,000 בני חיל האערופיים ומהם, החצי בבינגאל
ורובם בפויאב <!>. ביום שבעה ועשרים לחודש יוניע הגיע השמועה הרעה
ראשונה לענגלאנד, כי נמצא קשר חזק נגד ממשלתה בבינגאל,
וביום השלישי כבר החלו לשלוח חיל ונשק, ויתר צרכי מלחמה קאלקוטה,
15
להחזיק במו חיל הבריטנים הנמצאים שם, למען השקיע אש המרידה
במקומו, טרם (?) יצא ללהב אוכלה, ומן היום הנזכר והלאה עד
היום הזה דען 1 סעפטעמבר לא שבתו משלוח,
ביום אחד (דען 21 יוליע) הלכו ששה אניות עם 1700 איש,
ובסך הכל הלכו בירח יוליע, תשעה ועשרים אניות, עם תשעה
20
אלפים איש להודו, אבל אך אניות- קטור אחת נמצאת בתוכם, בירח
אגוסט נשלחו חמשה עשר אלף איש בשמונה ועשרים אניות, ובתוכם
שבעה עשר, אניות קטור, חוץ מהחיל אשר ילכו לשם מהקלניות
(קאלוניען) בדרך ישר לקאלקוטה, אבל אחרי אשר זמן הליכתם
ימשך לא פחות מן תשעים עד מאה ימים, לכן ברור הענין כי לא
25
באו עוד מאלה למקומם המיועד,
הנוסע הנודע במערכת גדולי חקרי לב, על ידי מחברתו
היקרה בשם, "פאלאסטינא" אשר הדפיס בשנת 1840, הוא
החכם החופש ובודק כל גנזי ארץ הקדושה ביגיעה ועמל עם
30
יתרון הכשר דעת, בשמו עדוארד רובינזון <>
הברדניקי, הנוסע היקר הזה לא ישקוט ולא ינוח, מלתור
בעדינו גם את יתר המקומות, אשר לא הי' בידו להנחילם לנו
אז, והמה, ארץ הגליל ופאתי מזרח ומערב, המונחים על
המסילה הגדולה מירושלים, הוא הדרך בין בירות (ביירוט) וצידון
35
מגאלילעא עד זאן - - דע- אקרא, משמריה עד ירושלים,
מירושלים עד בייזון (בית שאן) או שציטופוליס, חשבייא,
דאמאסקוס (דמשק) בעל- בעק (בעל- בכי?) וחלק היותר צפוני
מהלבנון - אבל אם נאבה לספר בזה לפני קהל קוראינו היקרים, את
הצפונות והחדשות אשר ישמיענו הנוסע הנזכר, ואת הערות בכתבי
40
הקודש ודברי רבותינו, המתרוצצים לרגלי הספונות האלה חבילות
חבילות הלא נאבד דרך המגיד, (יעוי' 36 <> בתשובה כללית
ד"ה, להרב- ר- ב- בעיר ק' וש"מ) ותחת מגידים ומספרים
את הנמצא והנעשה נתהפך לחוקרים נושא <!> ונותנים בעמקי הענינים
לבנות ולסתור, מה שאי אפשר בלעדי אלה כידוע למבינים), לכן
45
גדרנו בעד החפץ והתשוקה החקירות <!>, ונעתיק בזה אך טורים
אחדים, להעיר את קוראינו האהובים על הפעולה הנזכרת, ולמען
יחזו, אשר אף בהיות ירושלים תל עולם, בכל זאת היא פיות
שהכל פונים אליה, כדרשת הירושלמי (על פי באור הנאמן להגאון
הצדיק וחסיד ר' זלמן מוולאזין) ואלה דבריו
50
"תמונת בנינים רבים, מבניני ירושלים גם מחוצה, וביחוד
כיפות (געוועלבע) רבות אשר מתחת לארץ, יעידו עדות נאמנה,
לחוקר הבקי באלה הענינים, על זוקן גדול מאד, ואם לא שרידי,
ימי שלמה המה, אשר פעל ועשה הרבה, לפאר את עיר ממלכתו -
אז למזער המה פעולת מלכי ישראל, אשר ישבו עוד על כסאו,
55
כי טעם (געשמאק) מיוחד ומצוין להם, ואין בהם אף תערובת משהו
מבניני הצורים והאשורים ויתר עמי קדם" -
וחכים במשנה ותלמוד יתענג לראות כי לא שינו יושבי הארצות
האלה, את מנהגיהם ואפן חייתם, גם בכית <!> מושבותיהם עד היום
הזה, לדוגמא: ספר "הגגות - סביב הלבנון - המה שטוחת
60
(פלאך) עשויות מקורות חזקת המנחות על הכתלים ומסמרות קטנות
נטועות בתוכן, למען יחזיקו בחזקה את העפר או החצץ המפוזר
עליהן, החצץ הנזכר יוחלק כפעם בפעם, וביחוד אחרי גשם ומטר