איגרת 1
1
ב"ה יום ו" עשרה בטובת <!> תרי"ט ברדיטשוב.
בטרם אשיבך מלין על דברי מכתבך, שמע נא ואספרה באזניך
את אשר קראתי לפנים בהיותי עודנה נער. ספור נפלא מאד. תוכן
5
הספור ההוא היה להראות לעין כל, כי חכמת אדם ואולתו תלויות
גם במקום ובזמן, ככל מדותיו ותכונות נפשו, יש אדם מרבה דעת
וחכמה, מפני אשר הוא יושב במקום תורה, ובראתו אנשים גדולים
ונבונים ממנו יהיה שפל בעיניו, ויתן לבו לשמוע וללמוד את כל
דברי תלמוד תורה באהבה, ויש שהוא ריק מכל חכמה ומדע, ולא בינת
10
אדם לו, אבל יתברך בלבו כי נעלה הוא מאד, מפני שמקום שבתו השמם
מאין דעת גורם לזה, כי יתהולל להאמין שהוא גדול ומהולל מאד,
ולמעלותיו אין חקר, ובאמת הוא סכל וחסר לב אשר השמן לבו מדעת
כי הוא אינו יודע שאינו יודע, ולכן מלמד הספור ההוא לאדם בינה,
כי יזהר מאד לנפשו לבלתי יפתה לבבו, ובמקום שאין איש, ישתדל
15
להיות איש, סוף דבר לא כמדות הטבעיות מדות המוסריות כי הפכיות
הנה אלה מאלה, הן בטבעיות, כל המרבה להביט על המדרגות השפלות
ממנו הרי זה משובח, כי בשום העשיר אל לבו חיי עני ומחסוריו
אז ישמח ברוב חילו ועשרו ויתענג על כל אשר ברכו ד", אמנם לא
כן במוסריות, כי חובה על בן אדם לשאת מרום עינו. ובראותו כי
20
גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, יכנע לבבו ויתאמץ בכל כחו
לעלות במעלות כפי כשרונותיו ועוצם בינתו. ולאהבתי מאד את
הקצור לא ארבה <במקור קרע: ..בה> לספר לך הספור ההוא בכל פרטיו, אפס אציגה
נגדך את האיש אשר היו יהיה פינת הספור ההוא, ואשר בו חזק
המחבר דעתו כי נכונה היא ויש לה שחר.
25
"איש צעיר נער ונעור מכל מדע ויזתא שמו, אשר לא למד חכמה
ומוסר, ובסוד חכמים לא בא מעולם, גבה לבו לאמר: כי תפארת אדם
לו, ויתר שאת ויתר עז לו כן במעלות גופו וכן במעלות נפשו,
ויפתה לחשוב כי עלה על במתי התבונה, לפי שהקל בכבודה לדמות כי
בין ספרי הראמאנען תמצא ושם חלק ד" בבינה, וזאת תורת האדם בארץ.
30
ובשמוע גם דברי כסילים רבים כמהו אשר חנפו אתו בחלקת לשון,
ודברי הקדשות אשר הללו את יפיו כי יפה הוא מאד הוסיף באולתו
לרום לבבו, וידבר תהו והבל הבלים, ולמוסר איש אחד ממכיריו אשר
הוכיח אתו בדברים כי יעזוב דרכו הרעה, לא שמע, ועוד חרה אפו בו
ויחשבהו לאויב לו, ויהי ברבות הימים ויגדל ויזתא ויצא מעיר
35
מגורו - כאפרוח מביצה - לבוא ולגור בעיר אחרת, ויראו אנשי המקום
את מעשי תעתועיו ומנהגיו כי בשגעון ובגאוה ינהג וירחקו מפניו,
כי אמרו אויל הוא, רהב וחסר לב. והיה כל איש אשר קלל ברעהו
לאמר: איש אויל ושארלאטאן אתה, אמר כמוך כויזתא, אז חלל לבו
בקרבו מרוב חרפה ויגון, ושאל נפשו למות, ובטרם מתו נתן בבכי
40
קלו לכל הנצבים עליו ויקרא: אוי ואבוי לי! כעיר פרא הייתי
בהולדי, וכעיר פרא אנכי במותי!"
אתה האיש ידידי! הן כויזתא דברת גם אתה במכתבך אלי דברי
הוללות ורוח, כי אין כמוך בכל הארץ ליופי ולחכמה. ובדבריך
נתת כבודי לכלמה, ותאמר בלבך כי שדכן אנכי, ואתה חכם ומורה
45
הוראה בישראל, ולכן אמרתי אל נא אשא פני חסר לב כמוך אוכיחך,
ואת עטי אניף עליך לחללך. אייכענוואלד! לך רד מגאותך! כי נער
אתה, לא קרית לא שנית ולא למדת ולא היית עודנה בתבל בין אנשים,
ומה היא <!> היופי אשר תתגאה בו כבתולה? הבל היופי ושקר {גבורת
אנשים} אל תרבה תדבר גבוהה גבוהה, ואל תבא עוד בכתובים אתי, כי
50
איש כמוך תועבת נפשי, איש רהב וחסר לב לא יכון לנגד עיני,
לך ובקש לך רעים כגילך והתרועע אתם.
דעת דרכי חפצת, ומה אנכי עושה בימים האלה, אענך בקצרה.
כי לא כדרכך דרכי ולא כמחשבותיך מחשבותי <.> אנכי לא מורה ולא מוכר
תורה ולא שדכן כאשר אמרת, כי יושב אהל אנכי ותורתי אומנתי, בה
55
שמתי כל מעיני, והיא כבודי ומרים ראשי, והיא תנחני במעגלי צדק.
וגם כי אלך ואבא בין גדולי עם המגדילים אותי בלשונם, ובמכתביהם
ישבחוני, בכ"ז לא גבה לבי ולא רמו עיני, כי מכיר אנכי את ערכי
כי קטונתי מאד, ואנכי עפר ואפר! מה תפארתי וחכמתי? הלא אנכי
כבלי מדע, ורוב מעשי תהו בערך החכמים אנשי השם, ולכן בתומי
60
אלך, ואתנהלה לאטי לרגל תבונת החכמים וחקרי לב, אטה לחכמת
מענדעלסזאהן אזני, ולתבונת חכמי אשכנז המצוינים אקשיבה, אולי
אבנה מאתם, ויהי מעם ד" עלי לכונן לבי ומחשבותי אל התכלית
הנרצה אשר אליו ישתוקק כל איש משכיל הנברא בצלם אלהים. זאת
עבודתי וזה יגיעי בזמן הזה ואקוה לד" כי זה יהיה מנת חלקי כל
65
ימי חיי הבלי בארץ. כי חותני רצה בי ולא ימנע <ממני> כל טוב, כל
אשר תאמר נפשי ינתן לה, וימים טובים הימים האלה לי ואהיה אך
שמח. שאל נא - אם ידעת את מי תשאל - ויגידו לך כי חבלים נפלו -
לי בנעימים, ואחיה חיי מנוחה, ומנוחתי כבוד.
כן דעת חוקרים רבים כי ההצלחה אינה שוה לכל נפש, כי אך את הטוב
70
בעיני איש אחד פרטי יחשוב, כי הוא הטוב וההצלחה האמתית, ואשר
טוב בעיני רבים ידמו כי הוא הטוב והאשר הכללי, ובאמת לא כן
הדבר ההוא, גם אתה בהיותך מורה, ותחשב לך זאת להצלחה כי יקרא
לפניך תלמיד אחד אשר תלמוד עמו בשכר 5 רו"כ מדי חדש בחדשו ולכן
לא תוכל לחשוב הצלחה אחרת זולת הצלחת המורה, ותשאלני אם גם אנכי
75
מצליח כמוך לעסוק באוראקען ולמכור שעות היום. ובאמת לו יתנו לי
אלפי זהב וכסף לא אבה לעבוד היום בעבודה כזאת, והצלחתך לרעה
אשנה לאמר לך עוד הפעם כי לא שדכן אנכי, ואל תזכור לי עונות
הראשונים אשר הייתי שדכן למעהלמאן ע"ה <.> זכור כי אביך ואמך היו
80
אתי בעברה, והמה השיאוני לכך, ומיום ההוא והלאה נדרתי נדר ולא
אחללו, לבלתי התערב <תוקן מן: אתערב> בדבר שמכריזים עליו מלמעלה, כדבר הזה אענה
לאביך היקר והנכבד, כי יבקש ממני דבר אחר ואעשה, והדבר הזה לא
אוכל לעשות כי חרפה הוא לי ולכבוד בית אבי, ולכבוד בית חותני,
ות"ל יש שדכנים בישראל. ולא על מנת כן לקחני חותני לחתן ויפזר
85
עלי כסף הרבה מאד, ולא לכך נוצרתי, ולא לכך אנכי לומד תורה
ובטרם אכלה מכתבי אשובה להגיד לך כי לא תהיה כוויזתא פן
תשומם, שוב מדרכך הרעה והנחם על מחשבותיך או אז תשכיל ואז
תצליח, אז תכתוב אלי ואענך. כי רק איש אמת ועניו אהב אנכי מעודי
90
אל תוסף עוד לכתוב אלי, כי לא אקרא מכתבך.